פרופ’ אמריטוס דב זוהר ז”ל     (1945-2023).

פרופ’ אמריטוס דב זוהר קיבל את הדוקטורט ב 1975 בפסיכולוגיה תעשייתית-ארגונית באוניברסיטת מרילנד. עם חזרתו ארצה הצטרף לסגל הפקולטה להנדסת תעשייה וניהול לקבוצת המחקר במדעי ההתנהגות והניהול.  דב התמחה במגוון תחומי מחקר בהתנהגות ארגונית והנדסת גורמי אנוש. דב התפרסם במחקריו בנושא אקלים בטיחות. הוא פיתח את המושג אקלים בטיחות מבחינה תיאורטית, מתודולוגית ואמפירית. דב פיתח את הכלי הראשון למדידת אקלים בטיחות בארגונים, שהפך לתקן במדידת אקלים בטיחות (1980). דב זוהר התפרסם במחקרי ההתערבות שביצע במפעלים בהם הכניס אקלים בטיחות בארגון וקידם התנהגויות של מנהלים שחיזקו את אקלים הבטיחות. מחקריו הצביעו על ירידה מובהקת בתאונות עבודה בעקבות הכנסת אקלים בטיחות וכן שיפור בבריאות העובד. דב זכה להערכה רבה מהקהילה האקדמית ומהתעשייה. הוא זכה לפרסים בינלאומיים יוקרתיים ביניהם פרס על תרומה מדעית יוצאת דופן של האגודה להנדסת גורמי אנוש וארגונומיה (1981:1982) וכן  פרסים של האגודה האמריקאית לפסיכולוגיה, 2003, 2013 כולל Life Time Achievement  (2008) . דב היה Fellow  של האגודה לפסיכולוגיה תעשייתית – ארגונית והוזמן כאורח למוסדות מחקר יוקרתיים כמו  Tavistock Institute   בלונדון, המוסד לעבודה ובריאות, טורונטו, מרכז מחקר לבטיחות, בוסטון, ומרכז מחקר לאומי לסביבת העבודה, דנמרק. כמו-כן, היה פרופסור אורח באוניברסיטת מרילנד, אוניברסיטת קלגרי, אוניברסיטת נברסקה, אוניברסיטת וושינגטון ואוניברסיטת דרום קליפורניה.

פרופסור זוהר המשיך בפעילות מחקרית פורצת דרך למרות מחלה קשה שסבל ממנה ונלחם בה משנת 2006 ועד יום מותו.

בשנת 2014, כשפרופ’ ג’ימס אליסון קיבל את פרס הרווי בטכניון, ביקש פרופ’ זוהר להציג אותו וסיפר כי הוא חייב לו את חייו. כשהגלתה מחלתו חסרת המרפה של דב, הוא חיפש אחר טיפולים נסיוניים שהיו עדיין בתהליך בדיקה והגיע אל הטיפול החדשני שפיתח דר’ אליסון ונוסה בבית החולים דנה פרבר בבוסטון.  דב, שלא ויתר, הצליח להתקבל כמטופל במסגרת הניסוי והוא בין הבודדים שבזכות הטיפול האריך חיים עוד שנים רבות לאחר הטיפול. דבקותו במטרה ויכולתו להמשיך בפעילות מחקרית תוך כדי מצב בריאותי קשה בלי שהוא מוותר לעצמו, ראויים להערצה.

דב היה נעים הליכות, חוקר בנשמה, והינחה קבוצה נכבדה של סטודנטים שחלקם חברי סגל באוניברסיטאות.

יהי זכרו ברוך.